<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ח—רכ"א</h1>
<h2>דף ז.</h2>
המצורע כשיתרפא וספר שבעת ימים בין טהרת צפורים להבאת קרבנותיו וגלח וטבל בשביעי מביא בשמיני קרבנותיו שנ' (ויקרא י"ד י' ורש"י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה, והיא תהיה לחטאת, ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן, לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים, ולוג אחד שמן להזאת שבע וליתן ממנו על תנוך אזן ומתן בהונות. ושמן של נסכי המנחה לא הוזקק הכתוב לפרש. והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני ה' פתח אהל מועד (פסוק י"א) [ו]תניא בת"כ (מצורע פרשתא ג' ה"ו) ובפרק בתרא דנגעים היא משנה (מ"ח) מעמידם בשערי נקנור אחוריהן למזרח ופניהם למערב, ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כפורים (רש"י) אבל שערי נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה (פסחים פ"ה ב'). ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם תנופה לפני ה' (פסוק י"ב) מלמד שאשם מצורע טעון תנופה חי עם לוג השמן ומניין שאם הניף זה בעצמו וזה בעצמו יצא ת"ל תנופה ולא תנופות, לפני ה' במזרח (תו"כ שם ה"ז) כשאר כל התנופות. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם היא לכהן (פסוק י"ג) לפי שיצא אשם מצורע לידון בהעמדה יכול במקום העמדה תהא השחיטה ת"ל במקום אשר ישחט החטאת וגו' (תו"כ שם ה"ח). כי כחטאת האשם הוא לכהן ותניא (יבמות ז' א') לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש פירוש שכל שאר האשמות כל הדם למזבח וזה נותן ממנו לבהונות יכול לא יהא טעון מתן דמים לגבי מזבח ת"ל כי כחטאת האשם הוא השוה אשם לחטאת ליטען מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. עוד תניא בת"כ (מצורע פרק ג' ה"א) מה חטאת מן החולין ביום ובידו הימנית אף אשם מצורע כן ומה חטאת טעונה כלי אף אשם מצורע טעונה כלי.
<h2>דף עד:</h2>
מצות עשה שתקריב הזבה קרבן כשתטהר, וכן מצות עשה שיקריב הזב קרבן כשיטהר וקרבן כל אחד מהם כתוב בתורה בפרשת זאת תהיה שהוא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת. וכן מצות עשה שתקריב היולדת קרבן כשתטהר. וכן מצות עשה שיקריב המצורע קרבן כשיטהר. וכבר בארנו קרבן יולדת ומצורע בעניין עולה ויורד (עשה רט"ז). שנינו בפ"ב דכריתות (ח' ב') ארבעה מחוסרי כפרה הזב והזבה והיולדת והמצורע. ונקראו מחוסרי כפרה אף על פי שטבלו והעריב שמשן והרי הן מותרין לאכול בתרומה שנאמר (ויקרא כ"ב ז') ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים אף על פי כן אסורין לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן שנאמר (ויקרא י"ב ח') וכפר עליה הכהן וטהרה (יבמות ע"ד ב').
